שלשלאות האינסוף

ז'וזה מונטיירו חצה את המולטיברס כדי למנוע מלחמה. ללא ידיעתו, מסעו יצר איום על כל המציאויות.

אחרי האירועים בטרילוגיה הזרע של השומר, הדרכים שעברו חוסה ואלברטו קוסטה מחזיקים משהו שאף אחד מהם לא הבין שהשאיר מאחור. בין עולמות, הבטחות וסיפורים שקיבלו חיים, נולדה תודעה שאינה שייכת לשום יקום.

שמו אלדרן.

בהתחלה, קוראים לו מושיע. הוא מופיע במקום שבו הצבאות נכשלו, במקום שבו השומרים עזבו ובמקום שבו ציוויליזציות שלמות ממתינות לסוף. הוא מציע הגנה מפני מה שאיש לא הצליח לעצור. בתמורה, הוא דורש שבועה: שלא ידחו את נוכחותו לעולם.

אבל יש הבטחות שלא כובלות רק את מי שמבטיח אותן. הן כובלות עולמות שלמים.

ככל שהכוח שלו גדל, יקומים שמעולם לא היו אמורים לתקשר מתחברים לאותה רצון. הערים נשארות עמידות. המינים ממשיכים להתקיים. העולמות אינם מתמזגים. עם זאת, הם מפסיקים להיות חופשיים לבחור את עתידם.

אלדרן אינו רוצה להפוך את המולטיברס לאפר. הוא רוצה להפוך מציאויות אינסופיות לשלטון שממנו שום דבר לא יכול לברוח. ולא כולם רוצים להילחם בו: עבור עמים מסוימים, הביטחון שהוא מציע שווה יותר מהחירות שהוא דורש בתמורה.

כאשר חוסה מזהה בהופעות הראשונות של האויב את שרידי המסע שעשה עם אלברטו, הוא מבין שהחזרה לא סיימה את הסיפור ההוא. עכשיו, חוסה יצטרך להתמודד עם יצור שמעולם לא תכנן בכוונה, שנולד בין הבריאה לעל-טבעי, מסוגל להתקיים במספר מציאויות בו-זמנית.

השמדת גוף אינה מספיקה. ניצחון במלחמה אינו משחרר יקום. כדי למנוע את התפשטות אלדרן, יהיה צורך לגלות את האמת על מקורו ולחבר עמים שכבר אינם מסכימים על מה פירושו להינצל.

חלק יילחמו כדי להמשיך להיות חופשיים. אחרים יילחמו כדי לשמור על השרשראות שלהם.

וכאשר אותה צל תגיע לשמים אינסופיים, ההתנגדות האחרונה תצטרך להגן על משהו שאף טובח איננו יכול להציע: את הזכות לומר לא.

יקומים אינסופיים. רצון אחד.