אדריכלי הנצח

José Monteiro השיג את מה שאף Montarion לא השיג מאז ראשית המחזורים הגדולים. הוא ניהל משא ומתן עם היקום עצמו.

הוא סירב להפוך לקיסר, מנע את התלכדות המציאויות והשמיד את זרעי הבינה המלאכותית שהיו מולידים את מלחמת היורשים. לראשונה העתיד חדל להיות כתוב. אך לחירות היה מחיר.

כחלק מן ההסכם, כאשר בניו האנושיים ימלאו עשרים, הם ייקראו אל מרכז היקום. Gabriel ו-Daniel יקבלו גישה לידע שצברו תשע התרבויות של המועצה ויפסיקו להזדקן מבחינה ביולוגית.

הם לא יהיו בני אלמוות. הם לא יחלו ולא יזדקנו, אך יוכלו למות. אפשר יהיה לרצוח אותם. ושום חוק קדמון לא ירשיע את המין שיהיה אחראי למותם.

משימתם תהיה למצוא את מה שלא המועצה, לא הדרואידים ולא היקום עצמו גילו אי פעם: דרך לייצב את כל היקומים בלי לאלץ אותם להתלכד למציאות אחת.

עשרים שנה לאחר מכן, הקריאה מגיעה.

לאחר ש-Sofia הכשירה אותם במדע ה-Spulves, בתולדות היקום, באסטרטגיה, בפילוסופיה ובלחימה, שני האחים מצטרפים למועצה כבני חורין. הם יצטרכו להתייצב רק פעם בשנה ויוכלו לבנות לעצמם חיים משלהם. אולם היקומים עדיין פצועים.

הקשרים בין המציאויות הולכים ונעלמים, ויגיע רגע שבו שום איחוד, פתרון או קורבן לא יוכל להצילן.

בארכיוני המועצה מגלים Gabriel ו-Daniel שהתשובה עשויה להימצא במסקנה שאליה הגיעו עוד בילדותם: שער אינו באמת מעביר אדם במרחב. הוא משכנע את היקום שהאדם כבר נמצא בצד האחר.

אם אפשר לשכנע את היקום שאדם שייך למקום אחר, אולי אפשר לגרום למיליוני יקומים להכיר בעצמם כחלקים של אותה מערכת, בלי להשמידם ובלי למזגם.

כדי להוכיח את התאוריה הזאת, האחים יצטרכו לחצות גבולות שאף תרבות לא חצתה מעולם, לקרוא תיגר על חוקי היסוד של הקיום ולשרוד מול כל מי שמעדיף פתרון מוכר על פני תקווה בלתי אפשרית.

אבל הזמן שחדל לחלוף על גופם ימשיך לקחת את האנשים שהם אוהבים.

וכאשר Gabriel ו-Daniel יתחילו להגן על דרכים שונות להצלת הקיום, הם יגלו שהסכנה הגדולה ביותר אולי אינה נמצאת ביקומים הגוססים. אולי היא נמצאת ביניהם.

José Monteiro שבר את הנבואה. כעת יצטרכו בניו להוכיח שעתיד ללא גורל ראוי לשרוד.